ב' חשוון - מי שלא מכיר - שיקום. חג כנרתי "אסלי", הלא הוא יום ההולדת הרשמי של כנרת, גם אם
הוא נחוג שבועיים אחרי התאריך הנקוב.
לכופרים שבינינו נציין את התאריך על פי הלוח הכללי: השני בנובמבר 1913.
בדפורד - המשאית של החצר. מובילה סחורות שונות, ובין לבין מובילה אנשים, ילדים, ואף יוצאת
לטיולים, ואז הפינוק הגדול - מרכיבים לה ספסלים! בין נהגיה נמנו חיים שטיין ואברהם בן דוב. לימים,
החליף הליילנד את הבדפורד, ואותו החליפה הטיולית .
בה בה - למה דווקא בתחום כמו צואת ילדינו החלטנו לתרום להעשרת השפה העברית?. לא ברור,
אך
כך קרה, ומילה זו השתרשה, אך לצערנו- נשארה רק בתחומינו. ראה הערה הנוגעת ל- אה אה.
בובה - הפרידה המפורסמת ביותר,
אשר זכתה ליחס מיוחד בחייה ואף במותה,
הובאה למנוחת עולם
מכובדת בבריכות הדגים. שנים אחר כך אף הוקמה במקום מצבה לזכרה,
ויקרא האתר "קבר בובה".
הבית האדום - בית יחיד ומיוחד במינו, בנוי מלבנים אדומות מחוררות, כסגולה נגד החום, ובלט
בסביבתו בזכות עמודי המרפסת האדומים.
בית בן ציון - אולם המופעים שנבנה בתחילת שנות השישים, ונקרא ע"ש בן ציון ישראלי.
בזמנו היה
האולם הגדול והמפואר ביותר בעמק. יש המספרים, שבאו נציגי כנרת להרצפלד, במרכז
החקלאי, לבקש השתתפות בהקמה, והראו לו את התוכנית הגרנדיוזית, התפלא הרצפלד, ואמר:
"מילא, כסף ניתן, אבל מאיפה תמצאו כל כך הרבה "תחתים" למלא את כל הכיסאות באולם?!"
בצידו המערבי נבנה המועדון לחבר, כתחליף לחדר התרבות
שנהרס בהפצצה במלחמת השחרור.
במועדון התאספו החברים בערבים, נהנו מהמזגן (כן, זה היה לפני הכנסת המזגנים לבתי החברים),
שתו, קראו מגזינים ואף שיחקו שח ודמקה.
בית בנת - כאשר התמסד ביה"ס בכנרת, נבנה לו בניין מיוחד בקצה הדרומי של כנרת,
בעל ארבע
כיתות על עמודים.
נקרא ע"ש האדריכל בנת שתכנן את המבנה.
בית הדר - הבית הסיעודי והדיור המוגן. נבנה כהרחבה לחדרי חולים. את שמו הגה (איך לא)
הגרמב"י
בית ירח - פרט לתל, ולבית הספר האזורי, נקשר השם לחברת בני גיל התיכון, ולשכונתם בצפון.
תחילת המגורים בחושות, ולאחר מכן הוקמה שכונה של ממש. הגיל, האזור וההווי רווי ההורמונים,
גדושים סיפורים, אגדות, וזיכרונות מתוקים. (זצ"ל)
בית המוטור - בית אבן שהוקם בסמוך לירדן, ובו משאבה שסיפקה מי - השקיה לשדות הסמוכים.
בקומה השנייה התגוררה "השלישייה", ולאחר מכן הרב דוד בן ישראל, רבם של תימני כנרת. עם
השנים הועבר מכון השאיבה דרומה, הבית נזנח, ובשנת 1988 שוחזר ושוקם. כיום משמש
כמוזיאון לתחילת החקלאות האינטנסיבית, וכיד לשכונת התימנים.
בית הנוער המקומי - ביוזמה מקומית, ובכוחות עצמיים, נבנה ע"י הנוער המקומי בגבול המערבי של
כנרת, רחוק מבתי המגורים. עם התבגרות אותו הנוער, הפך בית זה לאולם ספורט, ולאחר מכן שימש
כיסוד לבית הספר המקומי ואכלס את כיתת העשור בשנותיה הראשונות. לבסוף מוקמה בו
הנהלת החשבונות, או אז נהיה המקום צפוף, הוא הורחב, ועל יסודותיו נבנתה הקומה השנייה
אשר שימשה בתחילת דרכה, כמשרדי "מחצבות כנרת"
.
בית קירור - במושגים מקומיים, המקביל של נתב"ג. שם נפגשים, ומשם יוצאים לעולם הגדול. שם גם
מחכים למבקרים שזאת להם הפעם הראשונה במולדת. נקרא ע"ש בית הקירור הסמוך.
בית שפרירי - הבית שמעל בריכת השחייה. נבנה לזוג הורי החברים הראשון שהצטרף
לכנרת
בזכות ילדיו שכבר היו חברים בקבוצה. היו אלה יונה וחנה שפרירי (ומכאן שמו),
והבית נבנה בכספם. לאחר
מותם
עברה לבית זה בתם, רבקה ספיר, שם גדלה נעמי שמר.
בשנת 2003 שופץ והוסב לחדר מוסיקה לילדי
כנרת.
בלי משקפיים אני לא שומע - כאשר נתק'ה (נחמן ירדני) חזר משליחות בארה"ב, הוא הביא איתו
את "המילה האחרונה" מתחום מכשירי השמיעה: מכשיר משולב בידית המשקפיים.
לעיתים, כאשר הוריד את המשקפיים, היה מאבד את חוש השמיעה, וכאשר היו פונים אליו
היה טורח להסביר ש"בלי משקפיים אני לא שומע".
יש המספרים, שהיה נוהג, בסוף נאום חוצב להבות באסיפה, לחזור למקומו, ולהוריד את המשקפיים, כאומר: אני את שלי אמרתי, לא מעניין אותי מה תגידו על זה.
לימים הפך המשפט למטבע לשון שבא לסמן שני דברים שאינם קשורים זה בזה, או לחילופין, כאשר קיים קשר בין דברים שונים, שאינו מובן מאיליו.
הבמה - "אולם המופעים" הראשון בעמק. הייתה ממוקמת ממזרח לבית האמצעי (איפה שנמצאת
היום פינת הזיכרון) ומעליה שורות שורות של ספסלי עץ. לשם הביאו את מיטב ההופעות והצגות
תיאטרונים מכובדים של האוהל והבימה. לקהל ניתנה הבחירה אם לצפות בהצגה או בנוף העמק
הנפרש ברקע.
בנקלה - כסא קטן ומשולש, שסדן היה מחובר לאחת מרגליו. שימש לריקוע חרמשים שקהו מקציר.
הברושים הראשונים והשניים -
לאורך הכביש מסבוב בתניה ל"עמדה המפוצצת"(ירדנית של היום),
שדרת ברושים שהובילה לברכות הדגים (לידה עצי הגואיבות ההיסטוריים) - ממערב. זוג ברושים נוספים
משני צידי הכביש כמה עשרות מטרים מזרחה. שימשו כ"מפלט צל" בדרך לביה"ס. בדרך לביה"ס
בדגניה,
היתה השדרה המערבית "הברושים הראשונים",
ובדרך חזרה מביה"ס כונו בשם זה זוג הברושים
המערביים. ברושים אלה נשארו עד היום.
הבריכה - הכוונה לבריכת המים העגולה שלפני הבית האמצעי. שימשה בעבר לאירועים חגיגיים,
ולכנסים. מאוחר יותר הוקמה הבריכה על ההר, שפרט לאגירת מים, שמשה כיעד לטיולי הגנים, ובאמצע
שנות השבעים הצטרפה בריכת השחייה במורדות בית שפרירי לאוסף הבריכות שלנו.
בריכת הטבעונים - נבנתה בהר כנרת ע"י זוג תימהונים, טבעונים, לאגירת מי - הגשמים לשתיה
ולהשקיית גן הירק שלהם מבטון. את כל חומרי הבנייה, סחבו על גבם מטבריה.
שרידיה נשמרו עד היום
בין חלקות הזיתים.
הבריכה בנוייה מבטון, מחופה בתקרה, שנבנתה בהר כנרת ע"י זוג הטבעונים,
לאגירת מי גשם שישמשו לשתיה, ולהשקיית גן הירק שלהם.
את חומרי הבניה סחבו על גבם מטבריה.
שרידי אותה בריכה נשמרו עד ימינו אלה, בין חלקות הזיתים.
