קבוצת וילנא - קבוצה שהתגבשה בעיר וילנא שבליטא, ולאחר שנתיים של נדודים ועבודות שונות
ברחבי הארץ, הצטרפה לקבוצת כנרת, והיוותה את הגרעין הקשה והחזק בקבוצה.

קבוצת הצועדים - קבוצת צועדי כנרת שהתגבשה לצעוד כקבוצה בצעדת ארבעת הימים
החל משנת 1957. בקבוצה הראשונה היו: דוד אלכסנדרוביץ', מאיר תמרי, מולה גוטנר (תמרי)
שולם ויעקב מלמד, ואיתן פרידלר.
שנה לאחר מכן הצטרפו לקבוצה: טיקי טמיר, יעקב ישראלי, אבנר הרחול, עמרם רבר,
יעקב ספיר ואמק'ה כנרתי (לצעדה אחת)
לאחר שנה נוספת הצטרפו דוד דסה, אליהו ליש, וגדעון בן נתן, ובנץ אופיר
הקבוצה הייתה ידועה בקצב ההליכה שלה, ובעוצמת השירה.
הקבוצה זכתה במקומות ראשונים, ובשנת 1960, נבחרו לייצג את ישראל בצעדה בהולנד.

קבלת שבת בצריף - בגדים לבנים - חובה, תסרוקת מסודרת - חובה, ולשבת בשקט כל זמן הטכס -
חובה כמובן. הקראות, שירי שבת, ובסוף - ממתק השבת ! היה כדאי לחכות.

קבר בובה - חצי אי במרכז בריכת הדגים הגדולה ממערב לכרך, שם נתמנה הפרידה בובה,
ולאחר שנים טופח האתר, הוקמה מצבה, ואף הוכר כאתר תיירות רשמי.

קבר זלצמן - הקבר המצוי על אם הדרך לביתניה, עומד, למרות השנים, מגודר, מסודר ונקי.
מיוחד בעיצוב המצבה ובכתוב עליה.
על המצבה נכתב: "נרצח ביום ב' כ"ד מרחשוון שנת את"תמ"ה לגלותינו בן כ"ו שנים"
השנה מציינת 1845 שנים מחורבן הבית השני, שיטת תיארוך שהנהיג אליעזר בן יהודה,
ואומצה ע"י בני העליה השניה.

הקולומביה - עם הקמת ענף הכותנה בסירין בראשית שנות השמונים, נוצר הצורך להקים "מרכז
טיפולים" נייד לציוד הקטיף. או אז נבנתה עגלה מאובזרת היטב, מעין מוסך נייד, כוללת חביות
גריז, קומפרסור, ארון כלי עבודה ועוד. היה שיא הטכנולוגיה והמורכבות ולכן נקרא על שם מעבורת
החלל הידועה.

הקומנדו - הנבחרת ב- ה' הידיעה של וותיקי הבננצ'יקים, שהתנהלו כסיירת מובחרת, לכל דבר.
רכובים על הג'יפ, נפרדים מכל שאר הצוות, היו עבודות השמורות רק להם, בזכות נסיון של שנים.
מבכירי הסיירת: שמואל וישרוליק זמירין, דוד לכנר, אליק פילדוס, שייקה ברקאי, יוסף שפרירי,
יהדה לנדר, ו"הצעיר" זאב זייגר (בן ארי)
הקומנדו נודעו בשירם המפורסם: "את הבננה השד לא יקח / ככה נצעדה כולנו בסך"
ובביצוע ססגוני של הריקוד "אגם הברבורים" במסיבות פורים

קומנדו חתונות - עדיין לא ניתן להרחיב את הדיבור על יחידה סודית זו, שבזכותה, כל חתונה מתנהלת
כמבצע צבאי מושלם, שהכול בו מסודר ונלקח בחשבון עד אחרון הפרטים. וכדי לא להביך נשים צנועות
אלו, נודעות הן רק בשם הצופן "הקומנדו".

קומקום עוזי - עוזי שיפרין היה מזמין עלמות חן לחדרו. בחושיו המחודדים, עלה על הקשר הישיר
שבין מועד רתיחת המים בקומקום, לנטישת ה"מיועדת" את חדרו. על מנת להאריך את זמן השהיה
בחדר (ולשפר את סיכוי הצלחתו במשימה), פנה עוזי למוסדות הקבוצה, על מנת להחליף את
הקומקום היעיל, בקומקום עצל, בעל זמן רתיחה של שעות מספר (יש הטוענים שאף לקומקום
זה, הוציא עוזי את גוף החימום כליל, ומעולם הוא לא רתח). כך קנה לו עוזי, זמן כמעט שלא מוגבל
לנסות כוחו עם ה"מיועדת".
מאז, דבק הכינוי בכל קומקום שהתעצל להרתיח את המים, בכינוי "קומקום עוזי".

קושרמן - כאשר יום אחד, הטנדר של תל יוסף פרק בחצר את חפציו של הנ"ל, לא ידענו שזכינו במושג
לטיפשות, תימהונות, שיגעון וכ"ו, שיישאר עימנו שנים לאחר שאותו תימהוני עזב אותנו.

קח ת' 3000 וסע לרובייד - משפט שגור בפיו של יפתח הרחול מימי המספוא, כאשר אחד מנערי
בית ירח היה מפריע בעת שתיית הקפה, הוא היה נשלח למשימה עלומה עם הפורד 3000 לרובייד.
עם הזמן נהפך לביטוי לעבודות ייזומות.

קיבוץ רמת גן - קבוצת חלוצים שהקימו את קיבוץ רמת גן, ולאחר מכן הצטרפו כקבוצה מגובשת
לכנרת. עם הצטרפות ה"רמתגנים", שילשה כנרת את גודלה בבת אחת, דבר שהטביע את חותמו על
כנרת.

קייטנה - מושא נפשם של ילדי כנרת בכל הזמנים. בתחילה היו קיטנות על חוף ים כנרת,
לאחר מכן שודרגו, והפחו להיות "החלפת קיבוצים" בין קיבוצי הים התיכון לקיבוצי ים כנרת
בימים בהם פרוסת לחם עם שוקולד היה מעדן נדיר, וחופי הים התיכון היו "חוץ לארץ".
חשבתם שרק הילדים חיכו לקייטנה? לא פחות מהם, חיכו לה המבוגרים!
לא מאמינים? קיראו על כך בשיר שכתב נחמיה גולדברג, בקייטנה בעברון בשנת 1968

קפטן פיט - היה מגיע לביקורת במחסן הנשק, בזמן המנדט הבריטי. האחראי על מחסן הנשק
היה מאיר בן יהודה, אשר ישב בספריה, ומגיע בריצה כאשר הקפטן היה בא לביקורת. סיפור הכיסוי שלו
היה השירותים. או אז תבע הקפטן את המשפט:
"או שאתה יושב בתחנה, או שאתה יושב בבית השימוש".

קציצה - אין דין הקציצה של כנרת, כדין כל קציצה אחרת. המרכיבים המדויקים שיצרו את הארומה
המיוחדת לה, נשארו חסויים, אך ברור שהמרכיב העיקרי היה... הנשמה ! רוב הציבור פיתח לקציצה,
תופעות התמכרות מובהקות (פירקוסים וכ"ו) לפני (או אחרי … ) הביס הראשון.
לקציצות של כנרת סגולה ייחודית, חשובה, כמעט מיסטית. האגדה הכנרתית מספרת שהקציצות של כנרת עושות לבנות חזה גדול, ולבנים, חזה שעיר. ומכיוון שידענו בוודאות, ממעקבים שניהלנו, שגיל ההתבגרות הולך וקרב, וראוי שנכין את עצמנו לקראתו ברצינות, החלטנו, עם כל הקושי שבדבר, לעשות את הבלתי נמנע, ולהתחיל לאכול את הקציצות כמיטב המסורת. עצמנו עיניים, סתמנו את האף, ובלענו (לפחות) קציצה אחת ביום.
וזה עבד! התוצאות הופיע כבר לאחר מספר שבועות! רובנו, בנים ובנות, עמדנו בציפיות, ואף יתרה מזאת! בוקר בוקר עמדנו אל מול המראה בחדרנו, ובדקנו בדקדוק רב את קצב הצמיחה המרשים.
אולם, היה גם צד אפל. כזה שלא מדברים עליו בכנרת, ואם היו כבר מדברים, אז רק בחדרי חדרים. לעיתים, נפלה טעות טרגית במתכון הסודי של הבלילה, ואפקט הקציצה עבד על מחזורים שלמים בצורה הפוכה! חזה גדול ואמהי גדל לבנים, ולבנות צמח שיער צפוף ומקורזל... טרגדיה של ממש!
(על פי רועי רימשון)

קריית ארבע - המשך של הווי השכונות. כינוי לארבעת הבתים שניבנו על פרדס הקלמנטינות
בדרך למשק ילדים. מאוחר יותר התווספו עוד שני בתים מדרום, אך השם נשאר.