כינור - מתזמורת המספוא. ארגז עץ עם כנפיים שמונעות ע"י קשת דמוי כינור, ששימש לפיזור זרעי תלתן
ואספסת.

כיתת העשור - ראה מחזור העשור

כלחוך השור - או בעברית "מוקדם בבוקר". ביטוי שיובא ע"י מרים שפרירית, והוא השתרש בכנרת.
"אתה בא מחר לבננות? נפגשים בחצר כלחוך השור."

כמו סטולר לא, אבל אולי כמו ברוך - זאת היתה תשובתו לשאיפות אותו בן גרעין שהודיע שבכוונתו
לצאת וללמוד אגרונומיה. שאלו אותו האם הוא יהיה כמו שמואל סטולר כשיהיה גדול, ועל כך ענה:
"כמו סטולר לא, אבל אולי כמו ברוך (שיפרין)".
מאז הפך לביטוי, שאם לא מאה אחוז, ניתן לשאוף גם לפחות מזה.

כנרת - הרי על זה כל העניין, ולכן מוקדש לנושא דף נפרד

הכס - בוואדי פיג'אס. שתי אבנים המונחות זו על זו בזווית ישרה, כך שמכיוון הכניסה לוואדי נראות
ככיסא ענק. אתגר להגיע אליהן. (מגיל הגן ועד בכלל ...)

כפות התמרים - מהלידה, במשך שש שנים ארוכות וקשות, מצפים ההורים לאותו הרגע בו יחזו בילדם,
מלווה ע"י ילד בוגר (לפי בחירתו), עובר בין כפות התמרים, בטכס תחילת שנת הלימודים,
בדרכו לכתה א'.

כפכפי מקלחת - פיתוח מקורי ויעיל, שימש כמדרך במקלחות המשותפות.
המהדרין, "עיגלו פינות" (של סוליית העץ), ונעלו קפקפים אלו בחיי היום יום, ואפילו לארוחות יום שישי
בחדר האוכל!

הכרטיס המגנטי - מאז שמהפכת המחשוב פרצה לעולמנו, נקשרה הזהות העצמית שלנו, עם אותו
אביזר לבן ומגנטי. אין דלת שהוא לא פותח (אם אתה מורשה), ואין רכב העומד בפניו
ואפילו לקבל מזון, או לעשות קניות במרכולית, ניתן לבצע בעזרתו.
אך מה קורה שיום בהיר אחד אותו כרטיס אובד?
על כך נכתב בפליטון שעלה באחד מחגי כנרת:

אולי אני נראה לכם מוזנח, ולא כל כך אסטטי
אבל קרה לי דבר איום: הלך לי לאיבוד הכרטיס המגנטי!
זה לא סתם פיסת נייר שתחובה לכם בכיס
זה סם החיים החדש שלנו שטמון באותו כרטיס!
מאז אותו יום שחור, הכל חסום בפני, הכל סגור הרמטי
כי הלך לי לאיבוד הכרטיס המגנטי.
על ארוחת צהריים, אין מה לדבר
אני מסתכל על הסועדים בקנאה מבחוץ
כי בלי הכרטיס, הקבלן צוחק ממני, ולא יעזור שום תירוץ
למרות שלא התחמקתי מאחריות
בפני כל הציבור באשמה הודאתי.
חיי כבר אינם חיים, כי הלך לי לאיבוד הכרטיס המגנטי.
לצאת לעבודה בבוקר, אי אפשר דרך הדלת
כי בעזרת המערכת הממוחשבת, בכל לילה היא ננעלת
אז אני קושר סדין לחלון, פותח את התריס,
ומשתלשל למטה, כמו גנב, כי הלך לי לאיבוד הכרטיס.
אני לא התקלחתי כבר..., אני לא זוכר כמה זמן
כי בלי הכרטיס אי אפשר להפעיל את המים.
התא שלי, במחסן תאים סגור, לא החלפתי בגד כבר חודשיים
לפעמים אני מסתכל על עצמי במראה, אני לא מזהה את עצמי
כל כך השתנתי,
מאז שהלך לאיבוד הכרטיס המגנטי.
אי אפשר ללכת לאולם, לשכוח מהצרות, לראות סרט,
כי את הדלת פותח הכרטיס הממוחשב, אין שום דרך אחרת,
ניסיתי להיכנס לבריכה מתחת לשער, ונכוויתי
קרעתי את המכנסיים, וקיללתי את היום בו איבדתי את הכרטיס המגנטי.
אני מסתובב מסביב המרכולית, מסתכל על האבטיחים בעיניים כלות
מת לתקוע ביס, אבל בלי הכרטיס המגנטי, אף אחד לא שם עלי, אני חריג בלי הכרטיס.
זהו! אין לי לא מכבסה, לא רכב, לא מספרה, לא תקציב אישי
תגידו לי, לא נשמע לכם קצת טיפשי?
אז אולי אני נראה לכם קצת מוזנח, אולי גם לא כל כך אסטטי
אבל הלך לי לאיבוד ה...

הכרך - יש להגות בשני דגשים, דבר שיוצר בלבול למפזמים את שירה של נעמי שמר: "מה ירבו
פרחים / בחורף על הקרח" (?!) נודע בשני מובנים:
1. שטח האדמה ממערב לכביש צמח טבריה, מול בית ירח, אשר היה מהחלקות הראשונות
שהוכשרו ועובדו.
2. למעשה, כל השטח מהים במזרח לבריכות הדגים במערב. גם בית הקברות מכונה כרך,
מה שהעשיר את עולם הביטויים: "בסוף כולנו ניפגש בכרך",
"הכרך מלא בכאלה שאי אפשר היה להחליף אותם...".

כרם אם - חלקת כרם ששימשה לכנות להרכבת גפנים, ומהפרי היה ניתן להכין יין ביתי משובח.
לראשונה הייתה מזרחית לרפת א'.

"כשעוסים דבר קבוע, צריך לעסות באופן יסודי" - (כשעושים דבר קבוע, צריך לעשות באופן יסודי)
מאמרותיו של אברהם גולדברג כאשר היה בונה במסגריה משהוא "חז'ק חז'ק"

כתה כוללת - מבנה שנועד לאכלוס כתה א', כדי להקל על הסתגלות הילדים מהגן,
שולבו בה כתת הלימוד עם כתת המגורים.

כתובה - כתובת כנרת, שעבור בני כנרת, משמעותית היא יותר מהכתובה המסורתית.
בה התייחסות לכל אירוע משמעותי בכנרת, במדינה ובאומה, וברכת הקבוצה, כמובן.
כתובה על קלף בכתב ידו הרהוט של מקס. לגלגל היטב, לעטוף בסרט אדום,
ולהגיש חם בליווי נשיקה.