כנרת |
|
התחדשות הישוב היהודי בארץ התחילה עם מה שנודע לימים כ"עלייה הראשונה" בסוף המאה התשע עשרה. עולים אלו הקימו מושבות שנתמכו על ידי נדבנים יהודיים (הברון רוטשילד) במרכז הארץ (ראשון לציון), בצפון השרון ובכרמל (זיכרון יעקב), ובמזרח הגליל העליון (ראש פינה). בראשית המאה העשרים החלה העלייה השנייה, שהייתה שונה באופייה מהעלייה הראשונה מבחינה סוציולוגית ואידיאולוגית. חברת יק"א ( Jewish Colonization Association ) שיוסדה על ידי הברון הירש, החלה בהקמת גוש התיישבות חדש בגליל התחתון, והקימה את המושבה הראשונה בעמק הירדן, מלחמיה (לימים מנחמיה). במקביל רכשה יק"א אדמות בדרום מערב הכנרת מידי השבט הבדואי דלייקה, ומהכפר הערבי אום-ג'וני ששכן בעבר הירדן. באזור זה הוקמו, למעשה, שלוש צורות התיישבות שונות: מושבת כנרת אשר יוסדה על ידי גרעין של שמונה משפחות כדוגמת המושבות שהוקמו בארץ בימי העלייה הראשונה, החווה החקלאית דלייקה (אשר קיבלה את השם "כנרת" לפי הצעת ש"י עגנון לר' בנימין ששימש אז כמזכיר החווה ), אשר מקום מושבה נקבע להיות במבנה החאן הערבי שהיה שם ויועדה להיות חווה חקלאית ניסיונית, וקיבוץ דגניה שהוקם באדמות אום-ג'וני בעקבות סכסוך שפרץ בין פועלי החווה למנהל החווה האגרונום ברמן. כאן המקום לחדד את הנקודה שכאשר אומרים "כנרת", למעשה מדובר על ארבע מושגים שיש הנוטים לבלבל, לערבב ולטעות בניהם: חצר כנרת, מושבת כנרת, חוות כנרת, וקבוצת כנרת. מדובר במושגים שונים אשר להם חלק באתוס ההתיישבות הציונית בעמק הירדן, ומתוך "חטא הקיצור" נקראים לא פעם בשם "כנרת" כאשר בדעת האומר לא עולה הצורך להבהיר למה כוונתו, אך עלינו מוטלת החובה לבחון זאת בחון היטב, ולהבין על מה (או על מי) הוא מדבר ולמה כוונתו. חצר כנרת הינו מקום פיזי, למעשה מתחם של מספר מבנים המוקפים חומה, שהיה בעבר חאן ערבי, ועם השנים לבש ופשט צורה, ושמש כמקום משכן לחוות כנרת, לגרעיני הכשרה לקראת מעבר לנקודת התיישבות, ליחידות צבאיות של צה"ל, והיום עומד הוא בפני שיחזור ושימור. מושבת כנרת הינה מושבה אשר הוקמה על ידי יק"א בשנת 1908 במתכונת המושבות שהיו בארץ באותם הימים, על אדמות דלייקה בסמוך לחצר כנרת, אך התנהלה בנפרד ובשונה מחוות כנרת אשר יוסדה באותה השנה בחצר. חוות כנרת יוסדה על ידי המשרד הארץ ישראלי ויועדה להיות חווה חקלאית ניסיונית. מכיוון שכך, התקיימו בה זו לצד זו צורות חיים וקבוצות שונות, כמו חוות העלמות שיוסדה על ידי האגרונומית ד"ר חנה מייזל לשם הכשרת פועלות חקלאיות, יחידות חקלאיות עצמאיות שנמסרו לעיבוד של יחידים, פועלים שונים שעבדו באדמות החווה, גרעינים שהגיעו יחדיו להתיישבות בארץ (כמו קבוצת "הפועל הצעיר" שהגיע מארה"ב בשנת 1912), קבוצות מגובשות שיצאו מהחווה להקים נקודות התיישבות שונות וכ"ו. דוגמא למורכבות התנהלות החווה ניתן למצוא בכתב חוזה האריסות אשר נחתם בין בנציון טשרנומורסקי (ישראלי) לבין ברמן מנהל חוות כנרת בתאריך כ' חשוון תרע"א 22/11/1910, לשם גידול חקלאי על חמישה עשר דונם בשטח אדמות החווה, בסמוך לבית המוטור. בחוזה זה נאמר במפורש ש: "בימים שמר טשרנומורסקי יהיה פנוי מעבודתו על חלקת אדמתו, אין לו הרשות לעבוד אצל אחרים מלבד אצל החווה – בשכר עשרה גרוש ליום, כפי התנאים הרגילים של יתר פועלי החווה." דבר אשר מראה שמנהל החווה (משה ברמן) לא פסל את האפשרות לתת חלקת אדמה מאדמות החווה, בחוזה קבלני, לאחד מפועלי החווה, ואף לאפשר לו לעבוד במקביל ככל פועל אחר בחווה. לחווה עצמה הייתה הנהלה פורמאלית (משה ברמן בתחילה ויואל גולדה אחריו) שמונו מטעם היזמים של החווה (המשרד הארץ ישראלי), אך ברוב תקופת קיומה ידעה החווה סכסוכים ומאבקים בין הפועלים להנהלה, כפי שכתב אחד מאיכרי מושבת כנרת לד"ר רופין: " … אני רואה חובה להודיע לך על מצב החווה שהוא יותר גרוע ממה שפחדתי. הנהלת החווה היא כרגע באופן פורמלי בידי מנהל, אבל בעובדה מתנהלת על יד הפועלים … וזה מביא איתו סכנה להמשך קיום החווה." . החווה פסקה למעשה מלהתקיים עם קבלת קבוצת כנרת על עצמה את האחריות למקום. קבוצת כנרת יונקת שורשיה מזמן ששלושה עולים נפגשים בארץ בשנת תרס"ו (1906), ולמרות היותם שונים זה מזה, הם דבקים אחד בשני מתוך חברות: בנציון ישראלי, נח נפתולסקי, מאיר רוטברג. בתחילה דבקו הם יחדיו, ויחדיו נדדו ועברו בארץ, אך התנהלותם בכל מקום הייתה כיחידים, ולא אורגנה כשותפות. בחצר כנרת התגבשה הקבוצה שהאידיאולוגיה שלה הייתה להיות "קבוצת כיבוש עבודה" ולאו דווקא להקים התיישבות של קבע. הם נדדו מחצר כנרת לסג'רה, לכפר אוריה, חשבו לעלות לחורן (רמת הגולן), ובשנת תרע"ד (1913) נענו לקריאת ד"ר רופין, מנהל המשרד הארץ ישראלי, לחזור לחצר כנרת ולקחת עליהם את ניהול ותפעול החווה מידי אליעזר יפה, נציג קבוצת "הפועל הצעיר", אשר ניהלה את החווה במשך שנה אחת. למעשה מאותו הזמן נוסדה באופן רשמי קבוצת כנרת ויוסדה נקודת ההתיישבות. בשנת 1922 בעקבות משבר בקבוצה, הצטרפה קבוצת וילנא לקבוצת כנרת וחיזקה את הגרעין שנשאר במקום. עם הזמן והשנים ידעה הקבוצה תמורות ותהפוכות, אך יחד עם זאת גדלה להיות ישוב קיבוצי ידוע ומפואר. במשך שנים, המשיכה כנרת לקלוט חברים, לגדול ולהתפתח. במלחמת השחרור כנרת הייתה "המפקדה העורפית" למערכה על עמק הירדן, וספגה הפגזות כבדות שהרסו חלקים גדולים בקיבוץ. ילדי כנרת התפנו לחיפה, את הפרות העבירו ליבניאל. לאחר המלחמה, המשיכה כנרת להתפתח ולצמוח, והייתה לקיבוץ מסגסג, גם אם לא עשיר, אך עם "גאוות יחידה". בנים חזרו, ונטלו על עצמם תפקידים מרכזיים בהובלת כנרת. החקלאות התפתחה, הוקמה תעשיה: המחצבות, שנהיה ענף מרכזי בכלכלת כנרת, ומפעל חופית שהיה המפעל הקיבוצי הראשון שהונפק בבורסה לני"ע בתל אביב, והתפתח ענף התיירות, שכלל את ירדנית, אתר לאומי לצליינים, כנרית, אוהלו, שהפך לכפר נופש עם פינוי המתחם מהסמינר שבו, ופיתוח של סיורים מודרכים בעקבות מורשת כנרת. בשנת 2008, עבר הקיבוץ שינוי מבני, והפך להיות קיבוץ מתחדש, מה שלא הפריע להמשיך לגדול, לקלוט משפחות צעירות, ולבנות עבורן שכונה חדשה.
|
  |
 |