המאפיה - במרכז מגרש החניה, עומד המבנה ומפיץ את ריח הלחם הטרי בכל החצר. בתוכה עמל
האופה (ויוזכר לטוב פרץ וולף - אופה ושחקן כדור רגל) מול תנור גדול ולוהט, ובחוץ מובלות כיכרות הלחם
בעגלות הפח הגדולות. עם סוף תקופת הלחם, שינה המבנה פניו וייעודו, והפך למועדון הצעירים, ולאחר
מכן - מקום משכן למרכולית.
עם ההפרטה, ואיחוד הסופר והמרכולית, משמש המקום כמרכז אסטרטגי לחנויות שונות.

מבשרי החופש - כינוי לילדים שהיו מגיעים לסבא וסבתא בכנרת ממש בתחילת החופש (כל חופש)
ונשארים עד יומו האחרון, ולפעמים יותר ...

מגוז - השם הראשון לכלי הציבורי למרק שהיה על כל שולחן. לימים נודע שמו כ-"אלפס", ויש אומרים
ששם זה פותח ע"י הגרמב"י.

המגרש הלבן - מגרש מחול לבן, מזרחית לבית הספר, שימש מרכז פעילות ספורטיבית לילדי ביה"ס,
אתר נוח לכתובות אש ומדורת ל"ג בעומר.

מדרון זלצמן – מדרון קטן מערבית לכביש ביתניה, שם נרצח, ובמקום זה נקבר יוסף זלצמן.
במקום נטעה חלקת זיתים.

"מה לי חביבי" - לאחר שבנציון ישראלי נכנס עם הטנדר שברולט השחור שלו, בפיאט של חפץ
מהמושבה, וניסה להסביר "תראה חביבי, בטעות לחצתי על הברקס השמאלי", נענה: "מה לי חביבי, מי
לי חביבי ?, הרסת לי את האוטו !".

מחותונסטה - מכבש לקש וחציר, שהחבילות נקשרו בעזרת חוטי ברזל, ע"י חברות שישבו על המכבש
מאחורה. בזכות מכבש זה נקשרו, חוץ מהחבילות, הקשרים בין המינים.
למעשה היווה מכבש זה גרסה מוקדמת למשרד שידוכים, ומכאן קיבל את שמו.

מחזור העשור - הכינוי שדבק במחזור ילידי 48, על שום שהיו עמוד התווך במסיבת העשור
למדינה. מחזור זה היה גם המחזור הראשון בבית הספר המקומי בכנרת, וגם המחזור הגדול ביותר.
שמות הילדים (לפי סדר א-ב):
אביבה וולאדי, אברהם סטולוביצקי, אורה מנצל, אורנה תמרי,אחיהו דרומי ז"ל, אלי פלקון, ארנון סטולר,
בתיה עמפלאי, גיורא צור ז"ל, דבורה ארקינד, דובי דורי ז"ל,דובי דינר, דובי טוביאס, דיקלה ישראלי,
דליה אביגדורי, הדסה אלכסנדרוביץ', זיכריני יהודאי, חנה'לה חקלאי, טובה אברמוביץ',
יוסי מרגלית ז"ל, יוסיפה בן ארי, יעל מן, מיכאל גנץ ז"ל, משה לכנר, נחום זרזיף, עמירם אידלמן,
עציון בן נבט, פלטי נויימרק, צביקה מינץ ז"ל, צפורה רוזנבליט, רבקה רבר ז"ל, רותי סגל, רפי רמשון,
שאוליק גולדברג, שרל'ה חרמוני.

מחסן בנצ'יק - ה"קניון" הראשון של כנרת. שם מצאת משרוך נעל ועד החור להשחלת השרוך, וגם
חומרי ניקוי, בגדי עבודה, ועוד ועוד. יוסד ע"י פרצי (ע"ע פרצי-בה).

מחסן הנשק - מחסן הנשק הראשון היה שייך לנוטרים ומוקם מתחת לבית הנהלת חשבונות
(הבית ממזרח לבית הצפוני). מאחורי ארון ברזל בחור שהותקן בקיר היה הסליק של כנרת (אל תגלו).
האחראי עליו היה הגרמב"י המקביל לתפקידו כאחראי לספריה (ראו את הסיפור על קפטן פיט).
לימים עבר למקלט בחצר (מתחת לקיטור) ובשנות השמונים נבנה "שיכון פאר" מעל האסם.

המחסן של אשורי - מחסן שהחל למעשה מפחון מאחורי המקלחת הציבורית, שימש כמחסן
של הנוי. נודע ביחודו שאשורי סרב לנעול אותו עם מנעול, שכן - "לשים מנעול - זהו סוף הקיבוץ" כדבריו.

מטבח הורים - מטבח ילדים יש?! מדוע לא יהיה גם מטבח הורים?
כאשר הגיעו ההורים הראשונים לגור בכנרת, נוצר הצורך לבשל עבורם אוכל כשר, מכיוון שרובם
היו שומרי מסורת. לכן מוסד מטבח מיוחד שהתמחה במאכלים כשרים.
כך נזרע הזרע לראשית הפלורליזם הכנרתי.

מטבח ילדים - כיאה לחברה שילדיה הם בראש מעייניה, הופרד מטבח הילדים מהמטבח הרגיל,
ומשם יצא כל טוב לעבר בתי הילדים, בסירי אלומיניום בתוך עגלות עץ. מטבח הילדים הראשון היה
במרתף הבית הצפוני, ורק עם בנית חדר האוכל החדש, לאחר מלחמת השחרור, עבר לתחום המטבח
הכללי, אך עדיין שמר על ייחודו.

מיהופיץ לבויבריק - תרגיל אומץ מקומי, שבו נדרש הנבחן לעבור מעל הביצה על גבי צינור ארבע צול
לאורך כמה עשרות מטרים. צידו האחד - יהופיץ, והשני - בויבריק.

המים הקרים - תחנה ראשונה בדרך לעבודה, ולכל טיול. בעבר בג'רות ליד הפעמון,.
משם עברו בצמוד לבית הקירור, ומשם נדדו לחצר ליד בית החצרן, וזכה לכינוי "מים קרים אצל טיקי".
לפי מרדכי רוטנברג, המים הקרים ביותר בכנרת, בשוקת האורווה ...

ממו הקופה - הובאה ע"י רפי שץ, ושכנה בכלוב פאר ליד המרפאה, מול ביתם של לאה ואצק'ה,
ההורים של רפי. היא הייתה אהובת הילדים, והיוותה תחנה קבועה בטיולי אחה"צ.

ממתק שבת - היה למה לחכות כל השבוע ! היה "רכוש פרטי" ואיתו אפשר לעשות עסקים. היה מה
להפסיד, ובאותה מידה - גם מה להרוויח. כל הפעילות המסחרית - סביב ממתק השבת ! לרוב היו אלה
שתי קוביות שוקולד. "על מה נתערב?", "על שתי קוביות שוקולד !" כמובן ...

מסמרטוט יוצא סמרטוט - מאמרותיו של זורח שפלן כאשר רצה להסביר את כל תורת
הזמירה בכרם על רגל אחת. לאמור: מזמורה שנראית עלובה, לא יעלו אשכולות טובים.
שנו רבנן: על עץ תפוחים לא יגדלו דובדבנים!

מספריים אני לא נותנת - התשובה המיידית של פיה (פועה) פרצי, שהייתה כבדת שמיעה, ותופרת
בבניין הצמוד למגרש החנייה, כשהיו נכנסים אליה בבוקר להגיד בוקר טוב, או לבקש כל דבר אחר.
שימש כסמל לבעיות בשמיעה .

מסעודה - אתון שניתנה במתנה לכנרת מחלוץ טברייני שהיו לו אדמות במזרח הכנרת.
לאחר שלא היה להמשיך לעבד אותם, נשארה לו האתון, אותה נתן לכנרת, ונקראה על שמו.
לאותו חלוץ קראו מסעוד יעיש, ולכן האתון נקראה מסעודה, ותפקידה - להוציא את סלסלות הפרי
משורות הכרם לסככת האריזה.

מצרפת - מונח זה נבחר להכנס לפנטאון המושגים, מכיוון שקוראים רבים העירו על חסרונו, סימן הוא
שפריט זה תפס מקום מרכזי החיי הילדים בכנרת. מדובר על מלבוש, כעין אוברול שכלל מכנסיים
(עם גומי) וזוג כתפיות שהיו נרכסות עם כפתורים מלפנים. פריט לבוש לפעוטות שבקלות, במהירות
וביעילות אפשר להגיע לחיתול להחלפה.

המקהלה של פסח - אחת מאבני היסוד של סדר פסח כהלכתו בכנרת,
מאורגנת ומנוצחת ע"י הגרמב"י, ובעלת רפרטואר שירים ייחודי למקום.
מסימני החג (פרט ל"תחתוני ברכה", וסנדלי פסח) הייתה ההתכנסות לתשנון כשבועיים לפני החג.

מרגרטה - מאז מאורעות תרפ"ט לא פקדה את יישובנו הקטן אימה גדולה מאימת מרגרטה, רופאת
השיניים. ברור היה לכל השומע את המשפט "תפתח את הפה גדול גדול מותק בבקשה", שזה הולך
להיות המשפט האחרון ששמע בהכרה מלאה בשבוע הקרוב.

מרוויסטה - לילדי כנרת, זהו שם כללי לסירת מרוץ, כמו פריז'ידר למקרר. למעשה, זו היא הסירת
מרוץ (ב-ה' הידיעה) של כנרת. עם השנים, הוחלפו הסירות, אך השם נשאר. כיום זוהי המרוויסטה דור
רביעי. הראשונה נקנתה בסוף שנות השישים מכספי תרומה שלוטק ארגן. מכיוון שהתרומה לא
הספיקה, נרתמו הצעירים להשלים את הסכום בגיוסים בבננות.
. נקראת על שם ראשי התבות של בני משפחת התורם:
מירה (אישתו), ויקטור (האבא) והבן סטיבן.
יש הטוענים שהשם הוא שילוב של שתי מילים:
VISTA - נוף, MERE - אגם.
הייתכן שהיינו כה מתוחכמים?

מרחל אביבי עד מאיר תמרי - לאחר שהוכנסו טלפונים לבתי החברים, וכפועל יוצא הופק ספר
הטלפונים של כנרת שלו שני שימושים: האחד (והזניח) לאתר מספרי טלפון, והשני (והעיקרי) לאתר
שמות פוטנציאלים של חברים לאיוש תפקידים או משימות. כשרצו להגיד שעברו על כל השמות,
השתמשו במשפט זה. "מרחל אביבי עד מאיר תמרי - לא מצאתי מישהו שיסכים להיות סדרן עבודה".

משה היזהייר - כאשר משה מרק היה מא"ז, ונפוצה שמועה שהגיעה מסתנן עויין לגן רחל,
משה וולאדי יצא בריצה למקום, רץ אחריו משה מרק, בקול רועם וב"שין" האופיינית צעק:
"מששה היזהייר, ישש לו נששק!"

משפחת מלבסקי - משפחת חזנים יהודית אמריקאית שהופיעה ברחבי העולם.
שם זה הושאל בכנרת למשפחת ארקינד, שהיו מופיעים במסיבות פורים בהרכב מלא בהופעות שלא
יישכחו.

משק ילדים - פרט לעבודות השוטפות, שלהן היו שותפים כל ילדי חברת הילדים, כולל תורניות חליבה
בחמש וחצי בבוקר, לפני תחילת הלימודים (!), היה משק הילדים מפלט טיפולי לקשיי החינוך.
זכורות העיזים ברוכות תנובת החלב: "כלנית", "רקפת" (עם העטין העקום), "בובולינה" וחברותיהן.
את הירק הטרי, קצרה, גיבבה, עמסה, סחבה, ולא התלוננה - "עשורה" הסוסה הנאמנה.