י

 

ילדי כנרת אנו - השיר שמזעזע את סיפי העמק בכל חזרה של קבוצת ילדים מטיול (אפילו של כמה
שעות) מחוץ לכנרת. תורם תרומה גדולה לפטריוטיות המקומית, והולך ככה:
"ילדי כנרת אנו / ידוע לכולם / כי בלעדנו אנו / לא יתקיים עולם / הו כנרת / הו כנרת / כמה טוב לחיות בכנרת".

ימ"א - בשנת 1964, כאשר משה "הקפטן" מבטח השתחרר משרותו הצבאי, הוא הביא עימו
"נדוניה": מענק שחרור על סך 1,400 לירות! מפאת כמיהתם של בני כנרת למרחבים הכחולים,
משה פנה בבקשה לרכוש סירת מפרש מדגם 420. תשובת הממסד היתה סירוב מוחלט.
לאחר דין ודברים הוסכם שמענק השחרור יכנס במלואו לקיבוץ, והקיבוץ יקנה על חשבונו
סירת מפרש ירוקה מדגם 420 בסך... 1,400 לירות (במקרה)
ויקרא שמה ימ"א, שם בגוון ימי, וראשי התבות של ה"פונקציונרים הסרבנים": יודק'ה ארקינד (גזבר),
מוטקה חדש (מזכיר) ואבנר הרחול (מרכז המשק)
ו(ה)כנרת תשקוט 40 שנה (לפחות)

ימי השבוע - לפני היות הטלוויזיה, הייתה תוכנית שבועית לפעילויות שונות, ואף חובר על זה פזמון מפרי
עטו של משה ולדי:
יום שבת - אסיפה / יום ראשון - מועצה / יום שני - סינימה / יום שלישי - גולדמן בא / יום רביעי - ספריה /
יום חמישי - ועדה משקית / יום שישי - תה עם בסקוויט / לא מספיק, לא מספיק.